עוד חלום שהיה אין דה בק אוף מיי הד – לפתוח בלוג. פשוט לא היה לי עד עכשיו את הפורמט המתאים, את התירוץ המתאים, את החשק המתאים ואפילו את הניסיון המתאים.
חוצמזה, בלוג.. נו באמת... לכולם יש בלוג! כל בנאדם שני פותח בלוג כי הוא חושב שיש לו מה להגיד ומה להציע. אז למה שאני אהיה שונה?
האמת שאני לא מנסה להיות שונה, אני פשוט עושה את זה גם ככה כל בוקר, שופכת על המחברת שלי שלושה עמודי פוליו עם זיבולי מוח על הא ועל דא. זו פשוט דרך מעולה להתחיל את היום נקי. או לסיים אותו נקי. אז למה לא לכתוב כבר פה?
אל דאגה, אעשה את המאמץ שחפירות לא יהיו פה. בעיקר בגלל הסיבה שיש לי הפרעת קשב שמאופיינת בקושי שלי לקרוא טקסטים ארוכים, או בכלל.. לקרוא טקסטים. זה לא שאני לא קוראת כשאני צריכה או ממש רוצה, אני כן, פשוט עובדת על עצמי קצת יותר קשה מאחרים כדי להתרכז בקריאה, להעמיק בה ותכלס להבין מה מדברים איתי. לפעמים זה דורש קריאה של אותו משפט בפעם העשרים, אבל נו.. אני לא יכולה להיות מושלמת בהכל.
אז אם לי אין את היכולת לקרוא טקסטים ארוכים, אני גם לא אצפה לזה מכם. אולי רק לפעמים...
עכשיו למען הסר ספק, למי שלא בטוח ומתבייש לשאול, אני צלמת אופנה ואמנות. אני בתחום באופן מקצועי כ-4 שנים בערך, ואני לא אמשיך להרחיב על תולדותיי כי את זה אתם יכולים לקרוא ב"אבאוט מי" שבאתר. מה שכן, אני מרגישה צורך לספר לכם מה הולך להיות פה.
אם אתם חושבים שזה הולך להיות בלוג על צילום במובן המשעמם של התחום אז תחשבו שוב, כי ציוד חדש, ומצלמות ופיקסלים וטווחים דינמיים לא ממש מעניינים אותי כשאני מדברת על אמנות.
מה שכן הולך להיות פה זה הרבה דיבורים על אמנות באופן כללי, ועל צילום אופנה ואמנות בפרט, על סטיילינג ואופנה באופן כללי, על השראות כאלו ואחרות, והרבה הרבה סיפורים וחוויות מהחיים האמיתיים שלי, המכשולים והאתגרים שאני עוברת, ובאופן כללי כל מי שיקרא את הבלוג הזה, יתלווה אליי לתהליך אינסופי של התפתחות וצמיחה אישית, מקצועית וחוויתית.
אז מוזמנים לחוות איתי. מקווה שתהנו! יאללה ביי :)